הרצח של ימנו זלקה ז”ל, שנדקר לעיני כול בערב יום העצמאות בפתח תקווה, זעזע את הציבור הישראלי והביא רבים לשאול כיצד מתאפשרים מעשים כאלו במרחב הציבורי, שאמור להיות בטוח.
מעבר לשאלה על תפקוד גופי הביטחון האזרחיים, עולה השאלה האם קיימים גורמים נוספים שיכולים להשפיע על תחושת הביטחון האישי של האזרחים.
● מווילה לפנטהאוז: הזוג שסגר עסקת נדל”ן ייחודית תוך שבועיים● כך תרם מחוז תל אביב לעליית מחירי הדירות בזמן המלחמה גישות שונות, רבות מהן קיימות כבר כמה עשרות שנים, גורסות כי גם לתכנון יש השפעה על תחושת הביטחון של האדם, ועל רמת הביטחון במרחב הציבורי: כאשר התכנון נעשה בצורה נכונה, שמעודדת אורבניות ופעילות עירונית תוססת, הוא יכול להגביר את ביטחונם של האזרחים.
כאשר הוא נעשה בצורה לא נכונה, הוא יכול ליצור מקומות ש”מזמינים” אליהם פשיעה ופוגמים בתחושת הביטחון של האזרח.
גם להיבט הזה כדאי לשים לב כאשר עוסקים בפתרונות ובמאמצים למניעת מקרה הרצח הבא.
1הבעיות: פארקים גדולים וריקים, עם כניסה אחת “כאשר מדברים בישראל על אלימות, השיח מתמקד כמעט תמיד בהקצאה של משאבים, תקציבים, שיטור ופיקוח”, אומרת אדריכלית אורנה אנג’ל, יו”ר התאחדות האדריכלים, אשר עוסקת זה זמן רב בנושא.
“על המרחבים הציבוריים כמעט ולא מדברים, אף שהם גורם יסודי בעיצוב התנהגות: סביבה שלא מכבדת את האדם מייצרת התנהגות שלא מכבדת את האחר, ולעומת זאת מרחב מתוכנן היטב, עם חיים, תאורה, חזיתות, פעילות וקנה מידה אנושי, מייצר השגחה טבעית, שייכות וביטחון.
“תכנון הוא כלי עמוק ליצירת ביטחון אישי וחוסן חברתי.
אם לא נכניס את המרחב הציבורי ללב השיח, נמשיך לטפל בתסמינים ולא בשורש הבעיה”.
“הסביבה יכולה לייצר גם מקומות של חוסר ביטחון, שבהם קשה יותר לתפוס את הפושע ויותר קל לבצע פשיעה”, מוסיף ד”ר יואב לרמן, ממכון פלאנט לתכנון עירוני ותחבורתי.
“כשהולכים בלילה, מרגישים כשהמקום הוא לא בטוח – למשל פארק שיש בו כניסה אחת, שיש בו מיעוט תאורה.
לעומת זאת, כשהבניינים לא גבוהים, מוארים, עם חלונות פתוחים, יש הרגשה שאם יקרה משהו, מישהו ישמע אותנו.
הסביבה לא משפיעה על הסוציולוגיה, על הגורמים לפשיעה, אבל היא משפיעה על כמות הפשיעה, על המקום שבו היא מתבצעת.
לא סתם פשע קורה במקום מסוים ולא במקום אחר”.
2הפתרונות: אזורים מוארים, עם הרבה אנשים סדרת הפשעים הקשה שהתחוללה בתקופה האחרונה בכמה ערים בישראל ערערה מאוד את תחושת הביטחון, ודאי בתקופה כה רגישה ביטחונית.
אבל אילו מרכיבים בתכנון יכולים, בפועל, לשנות את התחושה הזו ולשפר את המוגנות שלנו, האזרחים, כאשר אנחנו מסתובבים ברחובות הערים?
“כשאדם הולך ברחוב וסביבו 20 איש, 50 איש – הם כמו 20 או 50 שוטרים”, ממחישה פרופ’ נורית אלפסי, ראש המגמה לתכנון ערים במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן־גוריון, וחברה בוועד איגוד המתכננים.
“בתים וחלונות פתוחים לרחוב, מרפסות, יוצרים אזור פעיל, עם אנשים, וזה יוצר תחושה שהאדם לא לבד, תחושה של סביבה בטוחה יותר, שגם בפועל היא כזו.
המטרה היא ליצור מקום נעים, אזור של עירוניות טובה, סביבות חיים מוצלחות, נגישה, מקושרת – וגם בטוחה יותר”.
“מרחב ציבורי הוא לא רק תפאורה, הוא מערכת המעצבת התנהגות, ולכן יש לו השפעה ישירה על תחושת הביטחון ועל הביטחון האישי בפועל”, מסבירה אדריכלית אנג’ל.
“כשמתכננים נכון מייצרים רוגע, חיבור ותחושת שייכות, וכשמתכננים לא נכון או מזניחים – מייצרים בדיוק את ההפך.
רחובות חשוכים, חזיתות אטומות, שטחים מוזנחים או אזורים ללא תנועה אנושית אינם רק בעיה אסתטית, אלא מציאות שמורגשת בגוף ואנשים מגיבים אליה בחשש, בהסתגרות ולעיתים גם בתוקפנות.
“כולנו ‘התעוררנו’ בעקבות המקרה בפתח תקווה, אבל דווקא הוא לא בהכרח דוגמה טובה – משום ששם מדובר במרכז מסחרי מואר, גדול, פעיל.
שם הסיבה הייתה ככל הנראה פריקת עול, יותר מדי בני נוער ביחס לכמות המבוגרים שהיו שם, ואת זה התכנון לא בהכרח יכול לפתור.
“אבל יש שלל דוגמאות של מקרים שבהם התכנון כן מסייע: פארק בראיינט במרכז מנהטן שבניו יורק, למשל, היה לפני 50-60 שנה מוקד לסחר בסמים, מקום לא בטוח בעליל.
העירייה חידשה אותו, הורידה הרבה מאוד שיחים וצמחייה, חשפה אותו והפכה אותו לפארק בטוח יותר.
היום מבלות שם משפחות, יש ספרייה – המקום נראה אחרת לגמרי, וגם התחושה בו אחרת.
“בישראל אפשר לקחת לדוגמה את גן מאיר בתל אביב – מקום שעל פניו הוא בעל פוטנציאל להיות אזור לא נשלט, כזה שנסתר מהעין, כר פורה לפשיעה.
אבל בית הקפה שפועל שם, בנקודה הכי חלשה של הפארק מהבחינה הזאת, מוסיף מאוד לביטחון של השוהים בו.
יש אורות, יש אנשים, וזה בית עסק שפועל עד לשעות המאוחרות, אז הוא רלוונטי גם לשעות החשוכות, לעומק הלילה.
זה מוסיף נוכחות ומוסיף ביטחון”.
3הגישה המדעית: “תיאוריית החלונות השבורים” הגישה שלפיה תכנון נכון יוצר סביבה בטוחה יותר ומעניק תחושה בטוחה יותר, אינה חדשה.
בעולם היא כבר קיימת שנים, אולי אף כמה עשורים, ומתבססת על ניסיון השנים ועל עבודה אקדמית מתמשכת.
“כבר בשנות ה־60 הצביעה ג’יין ג’ייקובס על חשיבות העיניים של האנשים ברחוב כבסיס לביטחון עירוני”, מסבירה אנג’ל.
“נוכחות אנושית מייצרת השגחה טבעית.
תיאוריית החלונות השבורים מסבירה זאת בפשטות: חלון שבור שלא מתקנים אותו מסמן שהמקום מוזנח ושלאיש לא אכפת ממנו.
מכאן הדרך קצרה לכך שעוד חלונות ינופצו ובהמשך המקום כולו יהפוך למוקד של פשע ואלימות.
“זה תיאור של תהליך חברתי מוכר שבו הזנחה פיזית מתורגמת במהירות להתפוררות נורמות.
לפני כמה שנים נפגשתי עם ראשת עיריית פריז בזמנו, אן הידלגו, שסיפרה לי שבכל פעם שהיא מיישמת פרויקט שמשפר את פני המרחב הציבורי, רמת האלימות יורדת פלאים באותו אזור”.
“עוד באמצע המאה ה־20 דיברו על גיאוגרפיה של פחד”, מוסיפה פרופ’ אלפסי.
“איך נוצר מקום לא בטוח?
כשיש ניתוק מהרצף העירוני, כשמדובר מוקד מבודד יותר.
גם עבירות בנייה והזנחה פיזית, תשתיות לא מפותחות, היעדר נוכחות ממסדית.
כל אלו מעודדים פשיעה ואלימות.
מקומות חשוכים ומבודדים, חורשות ענק, אלו אלמנטים שהרבה פעמים משמשים כמעין כלי שיווקי המסייע למכור דירות – אבל הם לחלוטין לא מספקים ביטחון.
כדי שיהיה ביטחון צריך שתהיה פעילות: גינת כלבים, גינת כושר, מקום שמוכר אוכל.
ארגון עירוני נכון מאפשר גם להקים בקלות יחסית מסגרות של חינוך אלטרנטיבי, שאפשר להגיע אליהן ברגל מהבית, לארגן במסגרתה מפגשים.
זו עוד דרך לנסוך ביטחון”.
אחד המושגים המרכזיים בהקשר זה הוא CPTED – Crime Prevention Through Environmental Design, גישה שמטרתה מניעת פשע באמצעות תכנון הסביבה.
גם היא קיימת בעולם שנים, ואט־אט היא נכנסת גם לישראל, בצעדים קטנים.
כך למשל, באתר המשרד לביטחון לאומי נכתב כי “מתכנני ערים, מהנדסי ערים, אדריכלים ומעצבים תמיד שילבו בתוכניותיהם חסינוּת מאיומי הטבע – שריפות, רעידות אדמה, שיטפונות, תנאי מזג אוויר קיצוניים וכד’, ובשנים האחרונות הכירו בפשיעה כמפגע המתבצע על ידי אדם אשר ניתן להתמודד עימו באמצעות עיצוב מתאים, ללא פגיעה באסתטיקה.
בלב השיטה עומד הרצון למנוע או לצמצם התנהגות עבריינית ובה בעת לעודד אזרחים שומרי חוק ‘להשגיח’ אחד על השני”.
באתר מזכירים את דברי המכון האמריקאי הלאומי למניעת פשיעה, שלפיו עיצוב נכון ויעיל של הסביבה הבנויה יכול להוביל לצמצום אירועי הפשיעה והפחד ממנה, ולשיפור באיכות החיים.
עוד מפרט האתר אסטרטגיות שניתן להשתמש בהן כדי להגביר את תחושת הביטחון.
גישת ה־CPTED מגדירה ארבע אסטרטגיות כאלו: בקרת גישה טבעית, השגחה טבעית, חיזוק טריטוריאלי ותחזוקה.
האסטרטגיות הללו כוללות צעדים מעשיים להגברת תחושת הביטחון והביטחון בסביבה העירונית, וביניהם הארת הכניסות והשבילים המובילים לבתים; התקנת חלונות בכל צידי הבית כדי להקנות שדה ראייה מלא של החצר; התקנת תאורה, ו־וידוא כי היא פועלת כראוי; הימנעות מעיצוב נוף שעלול ליצור נקודות מתות או מקומות מסתור; עיצוב מגרשים, רחובות ובתים באופן שיעודד אינטראקציה בין דיירים ושכנים.
“CPTED היא גישה מדעית אקדמית שבמהלך השנים צברה יותר ויותר פידבק, וגם הגיעה לשלב היישום בשטח”, אומר ד”ר לרמן.
“היום למשל יש הרבה ערים בעולם שבהנחיות התכנון דורשות שתהיה התייחסות לצמצום השטחים הבלתי נשלטים.
בארץ הנושא הזה קיים גם כן, אבל עדיין לא מאוד מוכר, ויחסית חדש.
במקומות רבים הוא רק בשלב הפיילוט”.
4הפער בשטח: “אושרו 131 שכונות מנותקות” פרופ’ אלפסי טוענת שאמנם התפיסה כבר מוכרת וקיימת בעולמות התכנון הישראליים, אך פחות מתקיימת בפועל, בשטח: “יש פער עצום בין ההצהרות לבין הפעולות דה פקטו”, היא אומרת.
“כיום שכונות חדשות רבות מנותקות מאוד מהמרחב שסביבן, בגלל בנייה גבוהה, שטחים פתוחים ללא פיתוח, מעט כניסות ויציאות מהשכונה ועוד.
מבדיקה שערכנו, מאז שנות ה־90 אושרו בישראל 131 שכונות מנותקות כאלו.
“בשנים האחרונות ניתן דגש חזק גם בשטחים הפתוחים: מייצרים פארק עצום בתחום שכונה חדשה, אבל קשה מאוד לתחזק אותו ובסופו של דבר הוא הופך למקום מפחיד, ולא רק בחושך.
מי שנמצא שם, מרגיש לגמרי לבד.
זו סיטואציה לא עירונית בעליל.
באחת התוכניות האחרונות שבדקתי ייצרו שטח פתוח בגודל של כיכר רבין בתל אביב – אבל מי יתחזק את זה?
למה הוא צריך להיות גדול כל כך?
“מרבית המבנים שנבנים בתקופה האחרונה הם בבנייה גבוהה, מנותקים מאוד, עם שטחים פתוחים גדולים מדי, וקשים לתחזוקה.
המפגש עם מפלס הרחוב ריק, יוצר רִיק – וזה בדיוק מה שצריך למנוע.
גם בעולם יש נטייה כזו, לבנייה גבוהה, בשנים האחרונות.
אבל אפשר להשיג את אותה צפיפות בבנייה מרקמית, לא מגדלית, ולייצר גינות כיס, רחוב עירוני, סביבה נגישה שתהיה טובה לבני נוער, למבוגרים וקשישים, להורים, לאימהות, לילדים קטנים”.
“יש תחושה שדברים משתפרים”, מסכמת פרופ’ אלפסי.
“יש דפוס תכנוני חדש ומוצלח יותר שתופס מקום גם אצלנו – עם קומת מסחר, קומת משרדים מעליה, ואולי עם מגורים שעדיין גבוהים מדי, אבל זו בוודאות גרסה מוצלחת יותר ממגדלים שעומדים לבדם.
ככלל, במקומות שבהם ערכי הקרקע גבוהים, כן נוצרים כיום פתרונות עירוניים נכונים”.
תכנון עירוני, ביטחון אישי, CPTED, אדריכלות, פשיעה בישראל, פיתוח עירוני