מבצע לחילוץ ספינות במפרץ הפרסי לא סיים את המתח: באיראן ובארה״ב מדברים על צעדים נוספים וממשיכים לארגן חימושים.
מאחורי יציאתן של כמה ספינות למים הפתוחים במפרץ הפרסי, נדמה שהמסר האסטרטגי רק הולך ומתחזק: הן וושינגטון והן טהרן מאותתות שחידוש הלחימה על השולחן.
במסגרת מבצע “חירות” של נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, נמסר כי שתי ספינות הצליחו לצאת אל הים הפתוח בתוך שעות ספורות, במטרה לחלץ כלי שיט שנמצאו בניתוק. עם זאת, בתמונה הרחבה זה מוצג כצעד מוגבל, מול מספר ספינות שנותרו נצורות והמשך הפגיעה בנתיבי שיט מרכזיים.
המשמעות כאן כפולה: גם כשיש יציאה חלקית, עצם הוויכוח על “חידוש הלחימה” מחדד לצדדים שהלחץ נועד להשיג אפקט מתמשך ולא רק פתרון נקודתי.
במקביל, איראן המשיכה לייצר תגובת נגד סביב הורמוז. לפי הדיווחים, הכוחות התמודדו עם מתקפת טילים שכללה בליסטיים, טילי שיוט וכטב”מים, ובמהלך האירועים צוין כי מערכות הגנה אווירית ישראליות נטלו חלק בבלימה. למרות זאת, נטען כי איראן הצליחה לפגוע במסוף נפט בנמל פוג’יירה.
מעבר לתקרית עצמה, מסבירים במרחב כי בחירת היעד אינה מקרית: פוג’יירה נחשבת מוצא חשוב לאמירותים מחוץ להורמוז. בהקשר הזה מוזכרת החלטה שהתקבלה על רקע פעילות כלכלית רחבה, לצד העובדה שהאמירותים הרחיבו שימוש בצינור חבשאן־פוג’יירה עוד לפני תחילת העימות.
כאן נכנס לבמה ההיבט שהופך את הזירה האנרגטית לכלי לחץ אסטרטגי. כשמדברים על נקודות תורפה, מדברים למעשה על יכולת לקבוע קצב מסחר, לא רק על נזק מיידי.
ברמה הכלכלית, מתוארת השפעה אפשרית של שיבוש השייט באזור גם על מחירי אנרגיה וגם על פעילות מסחרית גלובלית. לפי המתואר, המצור האיראני פוגע בחלק משמעותי מהיצע הנפט העולמי, והדגש בטהרן הוא לא רק על ניהול אירועים אלא גם על שימור מצב שמייצר לחץ דרך מחירים ותלות.
גם עולם השילוח וההפלגות אינו נשאר מחוץ למשוואה. בדיווחים שונים מתואר כי ספינות תענוגות וחברות סחר נאלצות להתמודד עם עיכובים, שינויי מסלול ועלויות שמצטברות, בין היתר בשל הקושי לחצות את האזור בזמן. במקביל, מתואר עומס על חברות ספנות שנדרשות לטפל באנשי צוות שנקלעים למצב תקוע.
בסוף, החשבון עבור איראן מוצג כמנגנון שמטרתו להפיק הכנסות מכל ספינה דרך דרישות תשלום. לכן גם אחרי מבצעי חילוץ, המרחב נשאר מתוח: אם ישתנה התנהלות השוק, הלחץ יימדד מחדש, ולכן הצדדים ממשיכים לארגן את מפת החימושים.
בשלב הבא, גורמים אמריקאיים-מערביים מוצגים כמי שנמצאים מול גבול דיפלומטי, בעוד שבטהרן נשמעות אזהרות שהתקיפות הן רק התחלה.. בתוך כך, מוזכרת גם אפשרות להסלמה מהירה יותר: לפי הערכות שמובאות, התסכול בוושינגטון מהיעדר גמישות בנושא הגרעין עשוי לדחוף להחלטה על חידוש לחימה בתוך ימים ספורים, כפי שנרמז על ידי גורמים מדיניים ואנשי צבא.
זה בדיוק המקום שבו חידוש הלחימה על השולחן הופך ליותר מסיסמה: ברגע שהמשאבים כבר מסודרים והסבירות עולה, הסיכוי לאירוע הבא מתקרב, גם אם עדיין לא ברור מה תהיה צורתו הסופית. במציאות כזו, כל שינוי קטן בנתיבים, יעדים או החלטות פוליטיות עשוי לגרור שרשרת של תגובות.