מירה נאסירי, עיתונאית איראנית גולה, נאבקת לחשוף רשתות כלכליות של בכירים במשטר האיראני המסתתרות בקנדה, זאת תוך התמודדות עם תביעות דיבה ואיומים.
הכול התחיל כשמירה נאסירי הייתה בת 15 בלבד, נערה צעירה באיספהאן שכתבה בלוג תחת שם בדוי. היא בחרה בזהות של “שרה שאמס” כדי לעקוף את הצנזורה ולהביע את מחאתה נגד השלטון, שלטענתה לא ניתן לתיקון דרך בחירות. המסר שלה היה חד: הבחירות באיראן הן הצגה, והשיטה תישאר רקובה כל עוד המשטר על כנו.
לאורך השנים, נאסירי עברה מפעילות מקוונת חשאית להשתתפות בהפגנות סטודנטים בטהרן. חשיפת מסמכים סודיים על עינויים שביצעו אנשי משמרות המהפכה הובילה אותה למעצר, למרדפים ולבריחה נועזת דרך הרי כורדיסטן לעבר הגבול הטורקי. מסע שהחל כנערה מורדת הסתיים בחיים חדשים בקנדה, אך המאבק שלה לא נעצר שם.
כיום, נאסירי פועלת כעיתונאית חוקרת בקנדה, שם היא מתמקדת בחשיפת בכירים איראניים ובני משפחותיהם שהקימו לעצמם חיים נוחים במערב. היא חוקרת את רשתות ההון שזורמות אל מחוץ לאיראן וטוענת כי מדינות המערב מעניקות מקלט בטוח לאלו שאחראים על דיכוי העם באיראן, במקום להחיל עליהם סנקציות אפקטיביות.
הפעילות הזו העמידה אותה בחזית מאבק משפטי מורכב. משפחת טאראמשלו, שאותה האשימה נאסירי בקשרים פיננסיים עם בכירי מערכת המשפט האיראנית, הגישה נגדה תביעת דיבה ענקית בבית המשפט העליון של בריטיש קולומביה. נאסירי רואה בתביעה זו ניסיון של המשטר להשתמש בעושרם כדי להשתיק ביקורת גם מעבר לים.
החשיבות של הפעילות הזו נעוצה בעובדה שסנקציות על הנייר נותרות חסרות שיניים אם לא מלווה אותן אכיפה אמיתית בשטח. כשבני משפחה של פקידים בכירים נהנים מהון שנגזל מאזרחי איראן, המערב הופך למעשה למקלט כלכלי המאפשר למשטר לשמר את כוחו וליהנות מפרי עמלו של העם האיראני הסובל.
במסגרת עבודתה, היא הגיעה לאחרונה לישראל לדיונים עם גורמים שונים, צעד שזכה לתמיכה רבה מצד איראנים בתוך המדינה ומחוצה לה. עבור רבים מהם, נאסירי היא קול של תקווה בתוך מציאות קשה. למרות התביעות והאיומים, היא מבהירה כי לא תפסיק לחשוף את הקשרים הנסתרים של המשטר האיראני.
המשך המאבק המשפטי ב-11 במאי יקבע את גורל התביעה, אך עבור נאסירי, המערכה היא רחבה בהרבה מהכותל המערבי. בסופו של יום, העיתונאית הגולה מבקשת להבטיח שהעולם לא יעצום עין מול העושר שבורח מאיראן ומצא בית חם במערב.